פקיד סעד ראשי 

פקיד סעד ראשי מוגדר[1] כעובד סוציאלי, כהגדרתו בחוק העובדים הסוציאליים, התשנ"ו-1955, אשר מונה על-ידי שר העבודה והרווחה לעניין חוק הסעד סדרי דין (בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים), התשט"ו-1955, לפקיד סעד ראשי.
יש לציין, כי לא נקבע שפקיד סעד ראשי יתמנה מקרב פקידי הסעד, ואין חובה שיהיו לו את הכישורים להתמנות לפקיד סעד.
כאמור, פקידי סעד רבים נתמנו מכוח חוקים שונים, מכאן נולד הצורך בקביעת מדיניות אחידה וכללית, תוך תיאום בין השירותים שמספקים פקידי הסעד השונים.
שר העבודה והרווחה, נדרש למנות פקידי סעד ראשיים, שמתפקידם לקבוע מדיניות אחידה ונורמות אחידות לעבודה הסוציאלית, תוך התחשבות במדיניות הכללית של משרד העבודה והרווחה, לגבי כל אחד מהחוקים עליהם הופקדו פקידי הסעד.
על פקיד הסעד הראשי לשמש כמנחה ומורה דרך ולהדריך את פקידי הסעד בעבודתם, תוך תיאום עמדות בין פקידי הסעד השונים ויצירת מדיניות אחידה, וכל זאת מבלי להגביל את שיקול-דעתו של כל פקיד סעד, באשר לסמכויות שהוענקו לו בחוק[2].
פקידי הסעד חייבים להישמע להנחיותיו של פקיד הסעד הראשי. במידה ולגבי עניין מסויים, נתגלעו חילוקי דעות בין פקיד הסעד לפקיד הסעד הראשי, על פקיד הסעד הראשי לקיים התייעצות עם גופים שיימצא לנכון וכן עם פקיד הסעד עצמו, ומסמכותו להכריע במחלוקת[3].
סמכויותיו של פקיד סעד ראשי מצטמצמות להנחיות והדרכה מקצועית ואין הוא מחזיק בסמכויות מנהליות כלשהן.


--------------------------------------------------------------------------------

[1] תקנה 2.2 לתקנות העובדים הסוציאליים.
[2] הצעת חוק לתיקון חוק הסעד (פקידי סעד ראשיים), התשל"א-1970.
[3] חוק לתיקון חוקי הסעד (פקידי סעד ראשיים), התשל"א-1971.